כנסיית קתרינה הקדושה

כנסיית קתרינה הקדושה היא כנסייה קתולית הנמצאת במרכזה של העיר איינדהובן, ונחשבת לאחת הכנסיות המרשימות והמתוירות ביותר באזור.

הכנסייה, כשמה, מוקדשת לקתרינה הקדושה, הידועה גם כ"קתרינה מאלכסנדריה" – דמות המופיעה בפולקלור המקומי מאז המאה ה-6 לספירה כאחת מארבעה עשר "עוזרי חירום". תפקידיה של קתרינה הם להגן מפני מגיפות, לשמור מפני חוסר צניעות, ולסייע לנשים במהלך תהליך הלידה. 

סיפורי עם

האגדה מספרת על קתרינה כי הגיעה ממשפחת אצולה והייתה למעשה בתו של קוסטוס (Costus) מושל אלכסנדריה. היא הייתה אדוקה במסירותה לישו הקדוש ואף הקדישה לו את בתוליה.

כאשר התאהב בה הקיסר מקנסטיוס (Maxentius) ודרש לשאת אותה לאשתו השנייה היא סירבה, ובשל כך שלח הקיסר 40 פילוסופים פגאניים במטרה להמיר את אמונתה של הגברת, אומנם במהלך הדיון עמה הוסבו המלומדים לנצרות. 

כעסו של הקיסר גבר עליו והוא החליט להמיתה על ידי ריסוק גופה באמצעות גלגל מתכת משונן – אך ברק הכה בו ושבר אותו. אז הורה הקיסר לשרוף אותה – אך האש התפשטה ושרפה את התליינים. לבסוף משהצליחו לערוף את ראשה, חלב ניגר מצווארה החשוף ושחרר את העיר ממגפה קשה שהכתבה בה. לאחר מותה של קתרינה מלאכים הביאו את גופתה להר סיני, למקום הידוע בשם מנזר סנטה קתרינה. 

היסטוריה על קצה המזלג

המבנה היפהפה בו מבקרים המקומיים והתיירים כיום הוקם במהלך המאה ה-19 והחליף את כנסיית קתרינה הקדושה של ימי הביניים מן המאה ה-13.

במאות שלאחר הקמתו, הפך מבנה הכנסייה למטרה קבועה עבור אלו שניסו לפגוע בה:

• בשנת 1486 היא הועלתה באש ונגרם לה נזק קשה, אשר תיקונו נמשך עד שנת 1515.
• בשנת 1526 פוצצו את אחד ממגדליה.
• בשנת 1543 היא נבזזה.
• בשנת 1554 נשרפה פעם נוספת כתוצאה מאש שהשתוללה בעיר.
• בשנת 1566 הושחתו סמלי הדת שעיטרו את הכנסייה, בין היתר פסלה של מריה הקדושה.
• בשנת 1648 לאחר שהושכן שלום במחוז הוחרבה הכנסייה על ידי פרוטסטנטים והפכה לכנסייה פרוטסטנטית. 
• במהלך המאה ה-18 הצרפתיים הסבו את המקום לבית משפט, אורוות סוסים, מאפיה, בית ומחסן צבאי.

בסוף המאה ה-18 הוחזר המקום לידי הקתולים, הוקדש מחדש ככנסייה ובשנת 1836 חזר לרשות העם אך התגלה כקטן מדי וכתוצאה מכך נהרס ובמקומו הוקם מבנה חדש הניצב במקום עד היום.

הכנסייה החדשה תוכננה על ידי האדריכל הנחשב פייר קאופרס (Pierre Cuypers), מי שתכנן ועיצב גם את תחנת הרכבת המפורסמת באמסטרדם ואת הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum), המוזיאון הלאומי של הולנד. בניית המבנה הניאו-גותי החלה בשנת 1861 והסתיימה בשנת 1867. 

אחד הסמלים הבולטים ביותר בעיצוב המחודש של הכנסייה הם שני מגדלים, מגדל "דוד" ומגדל "מריה", בעלי עיצוב ייחודי הנישאים לגובה של 73 מטרים ומעוטרים בחלונות ויטר'ז יפהפיים המוארים בתאורה ייחודית. 

אומנם מזלה של הכנסייה החדשה לא שפר עליה והיא נפגעה במהלך הפצצות המלחמה בשנים 1942 ו-1944, אחריהן עברה שיפוץ נוסף לרבות שחזור החלונות המרהיבים בהם הייתה ידועה. בשנות ה-70 של המאה הקודמת הפכה הכנסייה לאנדרטה לאומית ונמסרה לידי העירייה בתנאי שתמשיך לשמש את האוכלוסייה כמקום פולחן בהתאם לצביונה המקורי.

הכנסייה כיום

השיקום והפיתוח האחרון שבוצע במקום היה בשנת 2000, אך בזאת לא תמו תלאותיה של הכנסייה ובשנת 2003 התגלו במהלך חפירות סמוכות מאות שלדים אשר אחד מהם שוחזר וזוהה כמרקוס ואן איינדהובן (Marcus van Eindhoven).

החל משנת 2004 הכנסייה מהווה את גולת הכותרת במה שנקרא "פסטיבל האור הזוהר" (Glow light festival) המתרחש בכל שנה במהלך חודש נובמבר.

במהלך השנה כולה מהווה הכנסייה מוקד עליה לרגל עבור המקומיים והתיירים. מדובר באחד מהאתרים המתוירים ביותר באזור, ובהולנד כולה, וללא ספק האתר בעל ההיסטוריה המרשימה ביותר, מה שהופך אותו לאטרקציה שאסור לפספס בעת ביקורכם בעיר. 

שעות פתיחה – שלישי עד שבת 10:00-16:30 | ראשון 11:00-16:30 | בימי שני האתר סגור למבקרים

הכניסה לכנסייה ללא תשלום.